עבודות אקדמיות נכתבות לפי מערכת כללים ברורה ואחידה. בין היתר במערכת כללים זו ישנו הכלל בדבר חובת אזכור ביבליוגרפי.

אין מוסכמות באשר לאופן האזכורים הביבליוגרפים וכל תחום לימוד מאמץ כללי ציטוט שונים. לדוג', נהוג בתחומי הלימוד במדעי החברה לאמץ את כללי ה- American -APA  Psychological Association, הנחשבת כברת סמכא בתחום מדעי החברה. לעומת זאת במדעי הרוח נהוג לאמץ דווקא את כללי .MLA- Modern Language ,Association ולעומת זאת, במשפטים נהוג לצטט ספרות זרה על ידי הכללים המצוינים בספר ה- Blue Book  ובציטוט מקורות ישראלים נפוץ להשתמש בכללי הציטוט האחיד שמקובלים על כל כתבי העת המשפטיים המתעדכנים ונערכים על ידם מידי שנה למסמך אותו מפיצה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

קיימים מספר רציונליים מדוע יש צורך בכללי אזכור ביבליוגרפי בפרט ובמתן קרדיט אקדמי ליוצר בכלל. מפאת מגבלת המילים של רשימה זו, אפרט שלושה רציונליים עיקריים:

ראשית, קיימת חשיבות למתן קרדיט ליוצר המקור. בדיני הקניין הרוחני נהוג לכנות רציונל זה כ-"גישת העמל". כלומר, בכדי לקדם ולפתח ספרות אקדמית ועל מנת שכלל הציבור יצא נשכר מכך, יש לתת גמול, כספי/קרדיט,  ליוצר שעמל על כתיבת המקור. שכן אחרת יוצרים יעדיפו לשמור את יצירותיהם אצלם ולא לחשוף אותם בפני הציבור הרחב.

שנית, כתיבה אקדמית נועדה להציג תזה מסוימת אשר הכותב מעוניין להעביר לקוראיו. כנגזרת מכך, עליו לכתוב את התזה בצורה עניינית ותמציתית  ואין ביכולתו לפרט את כל הספרות האקדמית עליה הסתמך ולכן כללי הציטוט האחיד מאפשרים לקרוא המעוניין להרחיב את ידיעתו בנושא לפנות למקורות המצוטטים בעבודה.

שלישית, בכדי שעבודה אקדמית תחשב ראויה ותעמוד במבחני עמיתים שונים, על הכותב להתבסס על סימוכין ראוי בספרות האקדמית שבתחום מחקרו. כללי הציטוט מאפשרים שיטה נוחה ויעילה לקבץ את כלל הסימוכין בעבודה לכדי מקבץ אחד המאפשר לקרוא לבדוק את הסתמכות הכותב על מקורות ראויים.

מקריאת רציונליים אלו ניתן להבין את חשיבותה של כללי הציטוט בעבודה אקדמית.