בשנת הלימודים תשע”ד בישראל פקדו לא פחות מ-264,844 סטודנטים את המוסדות להשכלה גבוהה. מדובר בגידול של 2.1% בכמות הסטודנטים משנת הלימודים תש”ע. מתוך כלל הסטודנטים בשנת לימודים זו, 197,916 למדו במסלול לתואר ראשון, 54,786 במסלול לתואר שני, 10,719 במסלול לתואר שלישי ו-1,423 במסגרת לימודי תעודה.

בהתאם לכך, התפלגות הסטודנטים במוסדות הלימוד הינה מגוונת: 50.66% מהם למדו באוניברסיטאות, 36.6% במכללות אקדמיות ו-12.74% במכללות לחינוך.

מנתונים אלו אודות סטודנטים בישראל עולות שתי מגמות מעניינות. הראשונה, עוסקת בכמות בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל. השנייה, נוגעת למאפיינים הדמוגרפיים של סטודנטים בישראל (ומפאת קוצר היריעה אתמקד בה בנשים בלבד).

לאחר שארחיב בקצרה על הנושאים, אמליץ על מקורות נוספים המאפשרים העמקה בנושא.

שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל עומד על 46%. שיעור זה דומה בכל שכבות הגיל, נתון המפריד את ישראל משאר מדינות ה-OECD הן באחוזי המשכילים (31%), והן בהתפלגות הגילאית (שיעור הצעירים המשכילים נוטה לגבור שיעור המבוגרים המשכילים).

אם נשווה אחוז דומה זה של משכילים בשכבות הגיל השונות עם נתוני הגידול בכמות הסטודנטים שצוינו לעיל, תעלה שאלה לגבי פתיחת המכללות האקדמיות: האם הרפורמה העלתה את כמות בעלי ההשכלה האקדמית בישראל, או רק את כמות הסטודנטים עצמם? נושא זה ראוי למחקר מעמיק יותר, בו ראוי שייבדק גם אחוז הגידול בכמות הסטודנטים לפני ואחרי הרפורמה, וכן אחוז מסיימי התארים לפני ואחרי הרפורמה.

בכל הנוגע למאפיינים הדמוגרפיים של סטודנטים בישראל(ובדגש על הפערים המגדריים בהם), נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוכיחים כי אחוז הסטודנטיות לתואר ראשון בגילאים 18-39 בין השנים 2004-2012 עולה על זה של אוכלוסיית הגברים בהתאמה.

גם אחוז הגידול של הסטודנטיות לתואר ראשון בין השנים 2004-2011 גדול ב-1.8%, לעומת עלייה של 0.8% בלבד בקרב קבוצת הסטודנטים המקבילה.

בתואר שני, לעומת זאת, ניתן לראות כי בין השנים 2004 ל-2008 אחוז הסטודנטים לתואר שני קטן, ולאחר מכן, יחד עם הגידול בכמות הסטודנטים לתואר שני, הפער החיובי לטובת הנשים בתחום גדל (מ-0.5% לעומת הגברים ב-2004 ל–0.6% ב-2012).  אם כן, אחוז הסטודנטיות המסיימות תארים בהשכלה גבוהה גבוה מאחוז הגברים המסיימים בכל רמות התארים, ואולם הפער מצטמצם ככל שרמת התואר עולה (58% בוגרות תואר ראשון לעומת 51% בוגרות תואר שלישי).

נתונים אלו מראים כי ישנה דומיננטיות גדולה יחסית לנשים בקרב הסטודנטים והאקדמאים בישראל, אך ממצאי המחקר של ה-OECD מצא כי רק 80% מהאקדמאיות מועסקות לעומת 86% מעמיתיהן הגברים.

פערי תעסוקה אלו מצטמצמים עם העלייה ברמת ההשכלה, אך קיימים גם בתחום אחוזי המשרה: 84% מהאקדמאים עובדים במשרה מלאה לעומת 69% מהאקדמאיות.

בכל הנוגע להשתלבות נשים כסטודנטיות ואקדמאיות נראה כי לא מעט הושג, אך כי שינויים אלו עוד לא חלחלו אל שוק העבודה באופן מוחלט. בהקשר זה יהיה מעניין לחקור עד כמה הפערים התעסוקתיים בקרב אקדמאים דומים או שונים לאוכלוסיות אחרות שהיה להן קושי בנגישות לאקדמיה בעבר דוגמת ערבים או דרוזים וכמה מקום היה למכללות בפתיחת הדלת לנשים בעולם האקדמי.